פסק-דין בתיק ת"א 12346-07-08

האם השלמת פיצויי פיטורין ומענק פרישה מיוחד, המשולמים על ידי מעביד ליורשי/תלויי  עובדו אשר נספה בתאונת דרכים, מהווים הטבת נזק על פי חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964 (להלן "החוק"או "חוק ההטבה"), ולמעביד הזכות להיפרע אותם  מהמזיק?

זוהי השאלה הניצבת בפנינו בפסק דין זה.

1.         ביום 10.11.05 מצא המנוח והב שמעון ז"ל (להלן "המנוח") את מותו בתאונת דרכים, שעה שנהג ברכב שהיה מבוטח אצל הנתבעת.

באותה עת עבד המנוח אצל התובעת, והתאונה אירעה כשהיה בדרכו לעבודה והוכרה כתאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי.

2.         עזבון המנוח הגיש תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ( להלן "חוק הפיצויים"), כנגד הנתבעת בבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הסתיימה בפשרה על פי הודעת הצדדים.

3.         הצדדים אינם חלוקים על כי תגמולי הביטוח הלאומי ששולמו ואשר ישולמו לתלויים עולים על נזקי המנוח שהיו מגיעים לו עקב התאונה על פי חוק הפיצויים.

4.         לאחר מותו שילמה התובעת ליורשי/תלויי המנוח סכומים שונים, ובתביעה זו היא עותרת לחייב את הנתבעת להחזיר לה סכומים אלה מכח חוק ההטבה. בסכומים שנתבעו על ידה נכללו בין היתר פדיון חופשה, דמי הבראה ובונוסים ששולמו למנוח, אולם במהלך המשפט, חזרה בה התובעת מדרישתה לגבי סכומים אלה משהתברר לה כי הם הגיעו למנוח ללא קשר לתאונה על פי הצהרתה.

על כן, הסכומים שנותרו להכרעה בתביעה דנן הם סך של 125,221 ש"ח בגין השלמת פיצויי פיטורין, וסך של 98,917 ש"ח בגין מענק מיוחד, אשר שולמו ליורשי/תלויי המנוח על ידי התובעת.

5.         ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה כי פסק הדין יינתן על סמך חומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט וסיכומים בכתב, ללא צורך בחקירות.

6.         דיון

התובעת עותרת כאמור להיפרע מכח חוק ההטבה, השלמת פיצויי פיטורין ומענק מיוחד ששולמו על ידה לתלויי המנוח. אין ספק כי סכומים אלה מהווים טובות הנאה שהגיעו ליורשים/תלויים לאחר מות המנוח.

על מנת שתקום לתובעת הזכות להיפרע סכומים אלה מאת המזיק/הנתבעת מכח חוק ההטבה, עליה להוכיח כי סכומים אלה נגרעו מחיובו של המזיק כלפי הניזוק, שכן זכותו של המיטיב אינה יכולה להגדיל את הפיצוי שהמזיק חייב בו כלפי הניזוק על פי דין, ובענייננו על פי חוק הפיצויים (ראה סעיף 2 לחוק), וכן, כי סכומים אלה מהווים "הטבת נזק" על פי החוק. ודוק, לא כל טובת הנאה בת ניכוי מהפיצוי, מהווה באופן אוטומטי "הטבת נזק" על פי הגדרת מונח זה בחוק, ועל מנת שצד שלישי יוכל להיפרע מהמזיק סכומים ששולמו על ידו לניזוק, עליו להיכנס בדלת אמותיו של החוק ולהוכיח כי עסקינן בסכומים המהווים "הטבת נזק" על פי הגדרת מונח זה בחוק.

תכלית זו הודגשה בדברים שנאמרו בקריאה הראשונה של החוק כדקלמן:

" כפי שנאמר בדברי ההסבר, כוונת התיקון היא שלא להרתיע אנשים מלהגיש עזרה לניזוק. זהו דבר חשוב ונחוץ, אך עלינו לבחון אם ההוראה הכוללת מדי, האומרת "רשאי מי שהיטיב את הנזק להיפרע הוצאותיו או שכר שירותו מן המזיק" תקלע למטרה. מתוך דברי ההסבר עולה, שהכוונה היא לתקן עוול אשר נגרם למוסדות מסויימים שהגישו עזרה לניזוק. ובעיקר הכוונה למוסדות רפואיים, בתי חולים, קופות חולים, וכן צה"ל, בקשר להוצאות אישפוז של חייל, שנפצע ברשלנותו של אחר, מעבידים המשלמים שכר לעובדיהם בתקופת העדר כושר מלא מחמת נזקי גוף, -כל אלה העושים זאת, לפי דברי פסק הדין של בית המשפט העליון (ערעור אזרחי 153/54, פסקי דין, י', 1246), מחמת אונס או לחץ. באם ההגדרה תכלול כל אדם פרטי וכל מוסד שעזר בצורה כלשהי, בתמורה או בלי תמורה, לניזוק או לבני משפחתו, ספק אם לא תסוכל המטרה בכללה" ( דברי הכנסת, ישיבה מיום 26.2.1963, קריאה ראשונה, ח"כ יוסף קושניר).  

המגמה לצמצם את חוג הזכאים להטבה על ידי הגדרת סוג ההטבה בת ההשבה, וקביעת קשר סיבתי בינה לבין הנזק (ראה הגדרת המונח "הטבת נזק" בסעיף 1 לחוק), והכפפתה למבחני סבירות (ראה סעיף 5 לחוק), נועדה, בין היתר, להבטיח את יסוד הוודאות הדרוש לסילוק תביעות בין מזיקים לניזוקים.

            אך דומה כי לעיתים, בתביעות הטבה על פי החוק, מושם הדגש על עקרון השמירה על הסימטריה ביחסי מזיק-ניזוק-מיטיב, באופן שכל סכום שנגרע מחיובו של המזיק כלפי הניזוק, מזכה כמעט באופן אוטומטי את הצד השלישי בסכום הגריעה "כהטבה", אולם מצווים אנו ללכת לפי לשון החוק ותכליתו, ולבחון אם הסכומים המדוברים מהווים "הטבת נזק" על פי החוק, בנוסף לגריעתם מחיובו של המזיק, ורק בהיותם כאלה, קונה לו הצד השלישי מעמד של מיטיב על פי החוק וקמה לו הזכות להיפרע סכומים אלה מאת המזיק.

7.         בענייננו, על מנת להשיב לשאלה אם התובעת זכאית להיפרע את הסכומים ששולמו על ידה לתלויי המנוח - השלמת פיצויי פיטורין ומענק מיוחד - מאת המזיק, מכח חוק ההטבה, יש לבדוק תחילה אם הסכומים הנ"ל נגרעו מחיובו של המזיק כלפי הניזוק, ובמילים אחרות, אם השלמת פיצויי פיטורין והמענק המיוחד הנ"ל, מהווים טובות הנאה בנות ניכוי מהפיצוי המגיע לניזוק מאת המזיק?

ככלל, סוגיית ניכויין של טובות הנאה שהגיעו לתלויים אחרי המוות ובעקבותיו, מהפיצוי הנזיקי המגיע להם עקב המוות מאת המזיק, הינה, מאז ומתמיד, סוגיה קשה המעוררת דילמות לא קלות, ומשכך, אין זה מפתיע כי היא העסיקה רבות את בתי המשפט.

לדידי, שיקולים ערכיים, בנוסף לשיקולים אחרים, מצדדים באי ניכוי טובת הנאה כאמור, תהיה אשר תהיה, מחיובו של המזיק כלפי התלויים, ואי הכללתה במאזן "הרווח וההפסד" של התלויים (ע"א 489/79 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ויולט צאיג ז"ל ואח', פ"ד לה (2), 123), וזאת מכח העקרון שאין המעוול יכול ליהנות מתוצאת עוולתו. אמנם אין מטרתם של דיני הנזיקין להעניש את המזיק, אולם שיקולים ערכיים מצדיקים את החלת העקרון שלפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות הנאה" (למזיק), בדומה לכלל "שמעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".